מאת: משה גאון יו"ר גאון אחזקות
ביום השואה האחרון, מצאתי את עצמי עומד על פני בורות המוות בפונאר בוילנה, בה נרצחו 70 אלף יהודים על ידי הנאצים ועוזריהם. סיפורי האימה על קורות יהודי וילנה והשיטתיות בה חוסלו על ידי מכונות ההשמדה הנאצית לא מרפים ממני גם עתה. הביקור בוילנה, עיר שהיום היופי, השקט והשלוה המאפיינים את היערות והרחובות שהיו פעם גטו, מעוררים פלצות במחשבה על מה קרה שם, מזכירה לך מיד את חשיבותה של העצמאות היהודית בארצנו ואת גדלותו של המעשה הציוני שנקרא הקמת מדינת ישראל. זה גם שם בפרופורציה נכונה את כל אלו שלוקחים כמובן מאילו את קיומנו פה, ומזלזלים בחשיבות שימור חוסננו ואחדותנו בחלקת האדמה הקטנה הזו.
השנה שחלפה מאז יום העצמאות תשס"ט,הייתה שנה קשה לעם בישראל. בצד הכלכלי הוכיחה ישראל את כוחה לעולם ועל כך מגיעות מחמאות רבות לקובעי המדיניות ובראשם ראש הממשלה, שר האוצר ונגיד בנק ישראל. אך לצערי, ההצלחה של ישראל במישור הכלכלי, לא זכתה להצלחה דומה במישור המדיני והחברתי ובקירוב הלבבות בתוכנו. זה שנים שלא הרגשנו יד כה קרה מידידתנו האמריקאית. זה שנים שלא מצאנו את עצמנו רבים עם התורכים, מרוחקים מהירדנים והמצרים, ומתרחקים יותר ויותר מהפלסטינאים.
המילה "שלום" הפכה למוקצית משני צידי המתרס. ישראלים רבים חושבים שהוא כבר לא אפשרי. הפלסטינאים לא מאמינים לנו ומפחדים לדבר על שלום. מחנה השלום קרס לחלוטין והסיכוי לראות הסדר ביננו ובין שכנינו בעשור הקרוב הפך – כך נדמה – לקטן אף יותר. מעולם לא היינו כה קרובים להסכם – שפרטיו ברורים ומוכרים לשני הצדדים וכה רחוקים ממנו, באותו הזמן ממש. האמת המרה היא זו: לצד התנהלות הקיצוניים וחולשת המנהיגות הפלסטינאית, הנהגת ישראל לא טומנת ידה בצלחת ולא מחמיצה שום הזדמנות לתקוע לעצמה מקלות בגלגלים.
חוסר סדר, חוסר תיאום, ולעתים חוסר בושה – הפכו לנורמה. באותה נשימה, יותר ויותר אנשי עסקים מתרחקים ממגע או מאחריות לנעשה במדינה ומשתדלים לטמון את ראשם בחול ולא להגיב בפומבי למה שקורה, כדי שחלילה לא יתייגו אותם כבעלי דעה אנטי שלטונית. אופוזיציה אמיתית כבר מזמן לא היתה פה. מפלגת העבודה הפכה לשריד חסר שיניים וחשיבות, שתומכיה וביניהם אני הולכים ומתמעטים. ובתוך כל זה המאחד הולך ונעלם. האינטרס המשותף מתפרק.
דור שלם כבר לא דורש שלום – אלא מחפש כל הזדמנות להתרחק מהאחריות הלאומית, מהתעסקות פוליטית שמטרתה להבטיח את שלום ילדנו ומהזהות הציונית. העם מנותק ואדיש למצב סביבנו. כבר מזמן לא ראינו הפגנה בעד או נגד משהוא שקשור לאחדותנו או עתידנו. העם והתקשורת עייפים ושאננים, עסוקים מבוקר עד ערב במשכורות עתק של בכירי המשק ושחיתויות בצמרת השלטון. ישראל זקוקה יותר מתמיד להגדרה מחודשת. רעננה.
הציונות, שכולנו מאמינים בה, זקוקה לזריקת עידוד עדכנית שתאפשר לנו למצוא את המאחד ותהפוך שוב את ישראל למקום מלהיב, מלא תקווה, עשייה – ועתיד. הפתרון נמצא בידינו, אני קורא לו "הציונות החדשה". חזון שישנה בתוך עשר שנים מקצה לקצה את תעשיית הקלינטק הישראלית ויהפכה במעשים ולא בדיבורים למובילה ופורצת דרך בעולם. חזון שניתן להשיגו באמצעות הקמת קרן משותפת לממשלה ולשוק הפרטי של כמיליארד דולר. מאה מליון דולר בשנה לעשר שנים, שיושקעו במחקר ובפיתוח של טכנולוגיות אנרגיות מתחדשות ומים והקמת מכון מחקר מוביל בקנה מידה עולמי, אשר ימוקם בנגב.
חזון שיביא ליצירת אלפי מקומות עבודה חדשים מוטי טכנולוגיה מתקדמת, להחזרת המוחות הטובים ביותר בעולם לארץ וליצירת תדמית חיובית בעיני העולם לישראל כמי שמפתחת את הפתרונות החשובים ביותר למצוקת המים העולמית ולגמילה "מההתמכרות לנפט" כפי שניסח זאת הנשיא בוש בזמנו. התמכרות אשר פוגעת במישרין בביטחונה של ישראל ובביטחון העולם כולו. העמדת פיתוח האנרגיות המתחדשות ואת פתרון משבר המים העולמי בראש סדר העדיפויות שלנו, יעניק משמעות חדשה ומעשית למושג ציונות בעשורים הבאים. ניצול יתרון אסטרטגי זה ומינופו לטובת שיתופי פעולה עם שכנינו, גם יתרום ליצירת יציבות באזור ולנטרול של מדינות קיצוניות כמו אירן.
ביום העצמאות תש"ע מלאו גם שנתיים לפטירתו של אבי. איש שפעל כל חייו לשנות את המציאות באזורנו ואיחוד השורות בינינו, במעשים, והוכיח שרק המעז מנצח. אני מאמין שחובה על כל אחד ואחת מאיתנו לשאול כל בוקר מה אנחנו עושים למען קידום דרך זו. זאת הדרך היחידה שתבטיח את עתיד הדורות הבאים בארץ הזו. דרך ציונית חדשה, שמכילה בתוכה את כל המרכיבים לשינוי פני המדינה. זה יקרה – אני מבטיח לכם. זאת לא זכות אלא חובה שלנו לילדינו, לאלו שנרצחו על היותם יהודים ולאלו שלחמו ושילמו בחייהם על הגנת המולדת. חג עצמאות שמח!
סגור »